<h1>פסקי הר"ש מלונדון</h1>
<h2>דף י:</h2>
ואומ' שאם בני אדם נאסרין זה לזה בחות' של מלכות ואח"כ רוצה לתובעו לדין על אותה תביעה שהן נאסרי' באותו חותם אין נזקקין לו כיון שהניח דיני ישראל ובחר בדיני אומו', וגם דדינא דמלכות' דינא.
<h2>דף לו.</h2>
ראה משיר"א דילשוו"ט בנו של רבי' יחיאל (שגרר) [שנדר] ברבים כשיצא מתפיסה לעלו' בארץ ישראל והתיר לו אביו מטעם כבוד אביו שהייה עוד קיים.
<h2>דף לז.</h2>
המשכיר בחור אחד להרויח עבורו בבית אחד וקוצב ופוסק עמו שיתן בידו שלשי' ליטר' להרויח בהם למחצית שכר וגם יתן לו סך אחד לשנה וכל שאר המעות שילוה השכיר בבית יהיה משל בעל הבית, וכשיגיע שנה או שנתים אומ' בעל הבית לשכיר איני חפץ יותר לשכור שכיר תניח לי משכונותי וכל חובותי שהלויתה משלי אומ' השכיר כרצונך אך באותן הל' ליטרי' רוצה אני לחלוק בשבח. והשיב בעל הבית עד היום הזה יהיה לך חצי השבח ומהיום ואילך יהיה הכל שלי, והשיב השכיר שמא יש באות' משכונות שישארו שבח, ומאותו שבח כל החצי שלי פסק מו' הש"ר מכ"ל, דאי מישראל קונה משכון בשעת הלואתו מן הגוי הדין עם השכיר ליטול חצי השבח מכל המשכונות הנשארים מאות' ל' ליטרי'.
<h2>דף מט:</h2>
אלמנה אחת השיאה בתה ונדרה לחתנה סך אחד ואח"כ נישאת ובא בעלה ולא רצה לפרוע התנאי מטעם שהוא אומ' בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה [כתובות צ' ע"א]. ופסק מו' הש"ר דהא דאמ' מה שגבה גבה היינו משום פסידא דבעל חוב שמסר מעותיו אבל בעל אשתו לא אפסדיה ולא מידי ואין חילוק אם נפל הפרעון קודם שנישאת [או] לאחר. ואומ' דבעל בנכסי אשתו שיוה אותו ליורש משום פסידא דמלוין ופרש"ם בסוף פ' יש נוחלי' [ב"ב קל"ט ע"ב] וכן הלכה שאם לותה אשה ואכלה, ואחר נישאת לבעל שהבעל חייב לפרוע משו' פסיד' דמלוין, וכן אית' בה"ג ולענין שאלתי' כשם שעשו תקנ' משו' פסיד' דלקוחו' כן עשו תקנה משום פסיד' דמלוין. אדם שנעשה ערב מכתובה בלא קניין אינו חייב לפרוע משו' דלא אפסדיה ולא מידי אלא משום מצוה קעביד [שם קע"ד ע"ב].
<h2>דף נט:</h2>
אותן בני אדם שאומרי' כשיש בבית הכנסת שני חתני' וכהן ולוי שיעמדו לקרות בתורה הב' חתני' וכהן ולוי אפי' בשני וחמישי שאין קורי' בתורה רק ג' אומ' הש"ר שזה הרגל טעות הוא דלא מצינו ארבעה אלא היכא דאיכ' קרבן מוסף ובי"ט דאיכ' איסור מלאכה דאוריית' קורי' ה' [מגילה כ"א ע"א] וחתן אין בו קרבן מוסף. ואין לומ' כמו שקרבן מוסף אחד כמו כן גבי חתן דלנפשי' יוסיפו לך אחד על השלשה, זה טעות שהרי גבי חתן לא מצינו בו איסור מלאכה ואינו אסו' במלאכה טפי מחול המועד, ואיסור מלאכה דחול המועד אינו מועיל להוסיף לו אחד וגם האיסור מלאכה דתעניו' [עי' תענית י"ב ע"ב] (ומועדו') [ומעמדות] אינו מועיל להוסיף לו אחד שאין קורין בו אלא שלשה. וראיתי מעשה לפני מו' הש"ר בב' חתני' שהיו בבית הכנסת שלו ביום ב' והיה לשם מו' הר"ר אליעזר הכהן ויצא מבי' הכנסת וכל שאר הכהנים כדי להניח לעמוד שני החתנים.
<h2>דף פח:</h2>
ואומ' שאם בני אדם נאסרין זה לזה בחות' של מלכות ואח"כ רוצה לתובעו לדין על אותה תביעה שהן נאסרי' באותו חותם אין נזקקין לו כיון שהניח דיני ישראל ובחר בדיני אומו', וגם דדינא דמלכות' דינא.
